יום ראשון, 22 במרץ 2015

ההצהרה



תארו לכם עולם שאין בו מוות, נשמע נחמד נכון? עולם שבו הומצאה תרופה שנוגדת זקנה ובכך בעצמם די גורמת לחיי נצח. 
עכשיו, אם הייתי אומרת לכם שבשביל שזה יהיה צריך להיות ריאליסטים ולא יהיה מספיק מקום בעולם בשביל כולם אם כולם יחיו חיי נצח, פיתרון פשוט להתחלה - כל זוג זוכה להביא ילד אחד נכון? כמו בסין.
אבל מה אם עדיין נגמר המקום? מה אם מגיעים לאפשרות של או לחיות חיי נצח אבל לא להביא עוד ילדים או לוותר על חיי הנצח? אז זהו שאילו שלא רצו למות ניצחו.
בספר ההצהרה מתואר עולם עתידני בו הומצאה תרופה שנוגדת את הזקנה, וקרה בדיוק התהליך שנכתב למעלה, היו את אילו שמוותרים על חיי הנצח ומביאים ילדים לעולם, אך לא הרבה, כי מי לא רוצה לחיות לנצח? (אישית אני לא אבל לטובת ההמשך נגיד שכן).
ואז נכתבה ההצהרה, מסמך עליו אתה חותם במידה ואתה נוטל את התרופה, מסמך שאוסר עלייך להביא ילדים נוספים לעולם, ובדרך טבעית לחלוטין עברו על ההצהרה. 
על הילדים שנולדו להורים שחתמו על ההצרה נופל השם "נטל", הם נטל לעולם ועליהם לשלם על עצם חייהם. עליהם להכיר תודה. אנה היא כזו, כל חייה הייתה כזו והאמינה בזה ושנאה את ההורים שלה על כך שהביאו אותה לעולם. אבל אז מגיע פיטר ומערער לחלוטין את כל מה שהיא מאמינה בו.

זה ספר נדיר שמלמד על השקפת עולם, מביא לתודעה את ההבנה שלא רק מה שהחלטנו הוא הנכון, אלא שצריך להסתכל מנקודת מבט רחבה יותר על העולם ולהבין את הטעיות שלנו ולתקן אותה. כברה וכאנשים בודדים.

   

יום שבת, 21 במרץ 2015

כמה טוב להיות פרח קיר



למען האמת את הספר קניתי כברת מחדל בגלל שהייתי צריכה שמונה ספרים, במשך חודשים הוא יושב במדף ולא נגעתי בן, עד שיום אחד החלטתי לקרוא אותו.
הספר מספר את סיפורו של צ'רלי, אאוטסיידר בשנתו הראשונה לתיכון שאין לו חברים ואין בו שום דבר מיוחד בעצם, למען האמת הוא די מוזר, תמהוני כזה. הספר כתוב בצורת מכתבים בהם צ'רלי כותב לחבר יקר את מה שעובר עליו בתיכון. 
במהלך הספר צ'רלי מתחבר אל שני שמינסטים בבית הספר שלו והם מלמדים אותו את כל מה שצריך בעצם לדעת. הכל.
לדעתי הספר חסר טאקט, אך בגלל הכנות והמעט תמימות בה צ'רלי כותב במכתביו הספר מקסים בעיניי, הוא נראה כאילו באמת נער שעומד בשולי החברה בשנתו הראשון לתיכון כתב אותו. 
המכתבים של צ'רלי באמת גרמו לי, כמו שכתוב על גב הספר, לבכות עד כאב או לצחוק עד דמעות.

יום חמישי, 4 בדצמבר 2014

מלאך משמיים

מוקדש לפאץ', מכל הלב...




הסיפור הזה מדהים בכל צורה אפשרית, אני יושבת כאן מול המחשב ולא יודעת בעצם מה לכתוב, אז אני חושבת שאני פשוט אפנה לדמויות שאני אהבתי מהסיפור אחת אחת עם הסבר עליהן, תבינו את העלילה תוך כדי וכמובן שאני ספויילרים כי אני מרשעת. מוחעחעחע!!!
נורה גריי - נערה ממוצעת וחמודה, היא הדמות הראשית (כאילו דא!?) לפני פאץ' החיים שלה רגילים למדי אבל אחרי שהוא נכנס אליהם כמו רוח סערה הם משתנים מקצה לקצה. משהו מסתורי מתחיל לקרות לה, היא מתחילה לראות דברים ופתאום מתעוררת מהם ומגלה שלא קרה בעצם כלום. מישהו מזדחל אל המחשבות שלה והיא חושדת ב..
פאץ' - חתיך, סקסי, אדיש ומקסים להפליא. ובתוך כל החבילה הזו ברור שיש משהו מסריח, הוא (אזהרת ספויילר) מלאך שנפל מגן העדן לאחר שהתאהב בבת אנוש שנים קודם לכן ובמצב הנוכחי הוא השותף של נורה לשיעורי ביולוגיה, בצורה מאוד מביכה.
וי - נועזת, חצופה, מצחיקה ובדיוק מה שאני אוהבת. החברה הכי טובה של נורה שאין לה גבולות, תמיד מנסה להוריד במשקל, חיית מסיבות, אוהבת להינות, עושה שטויות וגוררת את נורה לכל הבלגן שהיא עושה.

שאר הדמויות לא בדיוק מעניינות אותי... ומבחינתי היה לכתוב רק על פאץ'... 

יום שבת, 29 בנובמבר 2014

אם אשאר

אני חושבת שההחלטה עם איזה ספר להתחיל היא הקשה ביותר, אבל אז הסתכלתי אל עבר הספרייה הלא-כל-כך קטנה שלי והגעתי להחלטה שזה הספר הראשון שעליו אני אכתוב. "אם אשאר".





 רובכם מכירים את הספר בתור הסרט על מיה ועל הצ'לו ועל אדם, ומי שמכיר גם את הספר מעיר אותו עם עטיפה אחרת ומכיר את מיה עם הצ'לו ועם אדם... וכן, גם אני מכירה אני מיה והצ'לו ואדם, פשוט זו הכריכה שיש לי בבית, קניתי את הספר לפני שיצא למדפים יחד עם הסרט וזו הכריכה המקורית שלו.
אני די מפחדת לעשות ספויילר או משהו כזה, אז אני אצטט מגב הספר "אם אשאר הוא סיפור יפה להכאיב" - כאב לי בכל רגע ורגע - "על כוחה של אהבה, על מהותה האמיתית של משפחה ועל הבחירות המכריעות בחיינו". המשפט המודגש הוא זה שתפס אותי, לא יודעת מה איתכם, אבל הבחירה המכריעה ביותר בחיי נעה בין האם לקום בבוקר לבית ספר או האם לעשות שיעורי בית או האם להבריז מהעבדה אחרי שיעורי מתמטיקה כי אין לי כוח. אבל מתי באה למישהו הבחירה האם למות או האם לחיות? האם הבחירה הזו קיימת בכלל?
מיה היא זו שזוכה להחליט את ההחלטה הזו בכוחות עצמה, היא מוצאת את עצמה בקומה (אזהרת ספויילר) לאחר שמשפחתה והיא עברה תאונת דרכים וכל משפחתה מתה לבסוף ורק היא נותרת, והבחירה האם לקום בחזרה או האם להמשיך הלאה, בידיעה שאם תקום היא תהיה יתומה לנצח היא הבחירה הקשה יותר מכל.
אין לי מושג איך אמורים לבחור בדבר הזה, כלומר, זה די אכזריות לגרום למישהו לבחור בזה, לא?
בנוסף לכל עניין הקומה והתאונה ובית החולים הסיפור שזור ברגעים מדהימים מחייה של מיה, רגעים קטנים כאלו שמאירים את הלב וגומרים לך להעריך את כל מה שיש לך בחיים. להעריך את כל מי שיש לך בחיים שכל הנראה מעולם לא חששת שילקח ממך בבוקר למחורת או באותו רגע.
אז לדעתי, כן, ספר שווה קריאה בטירוף.
וכן, גם הסרט בסדר גמור והוריד לי לא פחות דמעות..