יום ראשון, 22 במרץ 2015

ההצהרה



תארו לכם עולם שאין בו מוות, נשמע נחמד נכון? עולם שבו הומצאה תרופה שנוגדת זקנה ובכך בעצמם די גורמת לחיי נצח. 
עכשיו, אם הייתי אומרת לכם שבשביל שזה יהיה צריך להיות ריאליסטים ולא יהיה מספיק מקום בעולם בשביל כולם אם כולם יחיו חיי נצח, פיתרון פשוט להתחלה - כל זוג זוכה להביא ילד אחד נכון? כמו בסין.
אבל מה אם עדיין נגמר המקום? מה אם מגיעים לאפשרות של או לחיות חיי נצח אבל לא להביא עוד ילדים או לוותר על חיי הנצח? אז זהו שאילו שלא רצו למות ניצחו.
בספר ההצהרה מתואר עולם עתידני בו הומצאה תרופה שנוגדת את הזקנה, וקרה בדיוק התהליך שנכתב למעלה, היו את אילו שמוותרים על חיי הנצח ומביאים ילדים לעולם, אך לא הרבה, כי מי לא רוצה לחיות לנצח? (אישית אני לא אבל לטובת ההמשך נגיד שכן).
ואז נכתבה ההצהרה, מסמך עליו אתה חותם במידה ואתה נוטל את התרופה, מסמך שאוסר עלייך להביא ילדים נוספים לעולם, ובדרך טבעית לחלוטין עברו על ההצהרה. 
על הילדים שנולדו להורים שחתמו על ההצרה נופל השם "נטל", הם נטל לעולם ועליהם לשלם על עצם חייהם. עליהם להכיר תודה. אנה היא כזו, כל חייה הייתה כזו והאמינה בזה ושנאה את ההורים שלה על כך שהביאו אותה לעולם. אבל אז מגיע פיטר ומערער לחלוטין את כל מה שהיא מאמינה בו.

זה ספר נדיר שמלמד על השקפת עולם, מביא לתודעה את ההבנה שלא רק מה שהחלטנו הוא הנכון, אלא שצריך להסתכל מנקודת מבט רחבה יותר על העולם ולהבין את הטעיות שלנו ולתקן אותה. כברה וכאנשים בודדים.

   

יום שבת, 21 במרץ 2015

כמה טוב להיות פרח קיר



למען האמת את הספר קניתי כברת מחדל בגלל שהייתי צריכה שמונה ספרים, במשך חודשים הוא יושב במדף ולא נגעתי בן, עד שיום אחד החלטתי לקרוא אותו.
הספר מספר את סיפורו של צ'רלי, אאוטסיידר בשנתו הראשונה לתיכון שאין לו חברים ואין בו שום דבר מיוחד בעצם, למען האמת הוא די מוזר, תמהוני כזה. הספר כתוב בצורת מכתבים בהם צ'רלי כותב לחבר יקר את מה שעובר עליו בתיכון. 
במהלך הספר צ'רלי מתחבר אל שני שמינסטים בבית הספר שלו והם מלמדים אותו את כל מה שצריך בעצם לדעת. הכל.
לדעתי הספר חסר טאקט, אך בגלל הכנות והמעט תמימות בה צ'רלי כותב במכתביו הספר מקסים בעיניי, הוא נראה כאילו באמת נער שעומד בשולי החברה בשנתו הראשון לתיכון כתב אותו. 
המכתבים של צ'רלי באמת גרמו לי, כמו שכתוב על גב הספר, לבכות עד כאב או לצחוק עד דמעות.